1אהליבמה וכולי כינה שמה וכו׳ אבל לבשמת לא הוצרך לכנות לה שם אחר דאע״ג דלפי האמת היה שמה בשמת ע״ש שמקטרת לע״ז מ״מ הוא היה מטעה את אביו באמרו שנק׳ בשמת ע״ש שנאים מעשה כבשמים כן נ״ל ודלא כש״ח. והשתא א״ש נמי דמש״ה התם כתב קרא לבשמת אחר׳ יהודית אע״ג דהיא היתה אשתו ראשונה כנר׳ מהכא מ״מ כתבה אחר כך ללמד היא גופה דכשם שהוא כינה שם האחת יהודית לשבח כך היה מפ׳ שם האחרת ג״כ לשבח להטעות. ואע״ג דהתם כתיב יהודית בת בארי החתי והכא כתיב בת ענה בת צבעון החוי י״ל שאף זו מן התוכחות דעשו שינה שם אביה דבאמת יצתה מבין שניהם צבעון וענה. כמ״ש כאן ועשו לא רצה להודיע זה לאביו וא״ל שהיא בת בארי החתי והתורה לא נמנעה מלכתוב כמו שהוא אמר כמו שלא נמנעה מלכתוב יהודית אף על גב דשמה אהליבמה ובא הרמז ג״כ אל האמת דבארי רמז לצבעון שבא על הבאר והמקור שיצא ממנו דהיינו רמז והחתי רמז על ענה אשר מצא את הימים שחיתיתן מוטלת על הבריות והרא״ם ז״ל נדחק בזה טובא ע״ע:2בת ענה וכו׳ שבא צבעון וכו׳ ק׳ דמנ״ל הא דילמא ענה בא על אמו אשת צבעון ונפק מינה אהליבמה והכי משמע טפי מדכתיב בת ענה תחלה ש״מ שזהו האמת דבת ענה הוא. אלא דהדר וכתב ג״כ בת צבעון כלפי מה שסוברין העולם וה״נ משמע ממאי דבסיפ׳ דענינ׳ כתיב אלה אלפי אהליבמה בת ענה לחוד ש״מ שהוא עיקר אביה וכן משמע עוד מדכתיב בתר הכי ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה ומצאתי להתו׳ בב״ב פ׳ י״א דף קט״ו ע״ב שכתבו כן בשם רש״י בפי׳ החומש כנר׳ שכך היתה גרסת׳ בדברי רש״י. ולפי נוסח דידן הרא״ם ז״ל כתב דלפי שמצא רש״י כדברי רז״ל שצבעון בא על אמו והוליד ענה וכדלקמן לכך תלה נמי קלקול זה בצבעון דתולין הקלקלה במקולקל ע״ש שהאריך אך לעד״ן דהואיל וכוונת רש״י כמו דמסיים והודיעך הכתוב שכלן בני ממזרים היו א״כ לפי המכוון הוה עדיף טפי שלא לתלות כל הקלקלה בצבעון לבדו. ולעד״נ להיפך מדברי הרב אלא דלפי שמצא הרב בדבריה׳ ז״ל דצבעון בא על אמו לא ניחא ליה לפרש הב׳ שענה בא על אמו אלא ניחא ליה טפי למימר שצבעון בא על כלתו לומר שלא בערוה אחת לבד היו פרוצים אלא על כל העריות ואכתי יש לדקדק אמאי לא פירש״י כמ״ש התם בב״ב דענה אשה היתה והיינו דכתיב אהליבמה בת ענה בת צבעון כלו׳ אמה ענה ואביה צבעון ונראה דרש״י ז״ל קרא אשכח ודריש ואמר מלתא דלא אמרה שבור מלכ׳ ודומיא דההיא ממש דאמור רבנן אמר קרא הוא ענה דמעיקרא. ה״נ בתר הכי כתיב ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה. והך בת ענה יתירא הוא אלא ה״ק ואלה בני ענה זה שאמרנו לעיל בנו של צבעון דישון ואהליבמה בת ענה כלו׳ והיינו בת ענה דאמרן מעיקרא אהליבמה בת ענה בת צבעון הוא ענה האמור כאן הוא ענה האמור שם וממילא הואיל וגברא הוא צריכין למימר כמ״ש רש״י שבא צבעון על כלתו וכו׳ וא״ת אכתי לרז״ל תיקשי היא גופה מנ״ל דבא צבעון על אמו והוליד ענה דילמא שעיר הוא שבא על כלתו אשת צבעון והוליד ענה. ולכך חשיב ליה בבני שעיר וחשיב ליה בבני צבעון והדר בא צבעון על כלתו א״נ ענה בא על אמו ונולדה אהליבמה אלא י״ל מלתא דשויא אכוליה עניינא דהואיל וכוונת הכתוב להודיענו שכולם ממזרים ומקולקלים פסולים ופוסלים אי אמרת בשלמא דלא גלי קרא אלא בחד מנייהו דמקלקלו אורחותיו הוה ממילא נילף לכלהו במה מצינו אלא אי אמרת דגלי קרא בתרתי הואיל ולא צריך אלא בחד ואי כפל קרא וכתב בתרתי מעתה הו״ל כמו שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין ובמאי דגלי גלי במאי דלא גלי לא גלי הילכך צריכי׳ לבקש אופן שיהיו שני הקלקולי׳ בחד גברא ולא משכחי׳ אלא בצבעון שנדרש לפניו ולאחריו שבא על אמו ונפק ענה ועל כלתו ונפקא אהליבמה דהשתא שפיר נילף לכלהו במה מצינו ובדמיון זה תפס הכתוב גבי בני עשו דתפס הקלקול של אליפז שבא על אשת אביו ועל אשת שעיר כדלקמן וממילא נילף מניה במה מצינו לכלהו בני עשו שכלם רשעים וסרוחים על ערשותם:
